הטקסט לא מגדיר עצמו, בפני עצמו, הקורא עושה זאת. הטקסט לא מוגדר, לא מספר משהו עד הסוף,הטקסט הספרותי לא אומר במפורש את מה שהוא מתכווון לומר, את הכוונה שלו, יש בו פערים. הקורא משלים אותם לפי הידוע לו מעולמו ומנסיונו, כדי לפענח ולהבין טוב יותר את הכתוב בטקסט, הוא עושה זאת במרחבי הפערים שיש בטקסט אלו הקורא נכנס לאינטרקציה עם עולמו הפנימי, הדמיון שלו. שם הוא מחפש משמעות ופיענוח של התחום הלא ברור ולא ידוע. ההבנה הזו מראה שבטקסט עצמו, מתוכו ישנם מרחבים הנוגעים בנפש האדם. פעולת הקריאה היא לא הפנמה  אלא פעולת גומלין מתמשכת דינאמית.המימוש של הטקסט לא קורא ומתרחש בטקסט אלא בקורא בכל קריאה של טקסט יש דיאלוג בין הקורא ובין הטקסט. 
(קריס-) העמימות לא מחלה של הטקסט אלא חיונית ומעניקה רב משמעותיות אסטתית. 

כמו כן המשמעות לכך היא שהקורא אקטיבי, דינאמי בתהליך הקריאה.  הקורא לא מתבונן פאסיבי- שותף אקטיבי מייצר משמעות.

"פירושו של דבר שאובייקט ספרותי לעולם אינו מגיע לקצה מוגדרותו רבת הפנים. במילים אחרות לאובייקט ספרותי אי אפשר אף פעם לתת הגדרה סופית. "

.התיאוריה שמה במרכז המפגש הפערים בטקסט הם התכונה המרכזית שעובדים איתה. לפער וההזדמנות לשמוע כיצד הקורא  ממלאו אותו ומשלים אותו.